|
|
| משמעות הצבעים בציורי ילדים / מיכל וימר |
לצבעים משמעויות שונות בתרבויות אחרות: בסין מומלץ לא לכתוב את שמו של אדם בצבע אדום [הצבע בו הבודהיסטים מציינים את שמות המתים], ברומא מתייחסים למתנות בצבע סגול כמביאות מזל רע. ובניגוד אלינו, במזרח - הצבע הלבן לא קשור לאירועים משמחים כלל.
ילדים נמשכים לצבע כבר מגיל צעיר. צעצועים צבעוניים זוכים להעדפה מובהקת, צבעים שמזכירים תרופות נזנחים לעיתים רק מעצם ההקשר, וצבעים אהובים עשויים אף לסייע בלימוד הקריאה. למה בקופסת הצבעים של ילדים מסוימים יש צבע אחד שכמעט נגמר, ולעומתו צבעים אחרים שכלל לא השתמשו בהם?
|
| . |
|
עולם הצבעים מרתק את הילד כבר בחודשים הראשונים לחייו. כשראייתו מתפתחת, הוא מגלה עניין במשחקים המעוטרים בכתמי צבע ססגוניים ומעדיף אותם במובהק על פני חפצים חסרי צבע. בגיל שנתיים יש ילדים שידעו להגדיר חלק מקשת הצבעים ואפילו לומר מהו הצבע האהוב עליהם. בשלב זה, חלקם יפתחו העדפה ברורה לחלק מהצבעים ואמירות נוסח 'רוצה חדר בצבע כחול' או 'שונא אוכל ירוק' ישמעו בחלל האוויר. הצבעים מעוררים תחושות שונות אצל הילדים. כך לדוגמה, חלקם יאהבו מאוד את הצבע האדום ואחרים ישנאו אותו רק בגלל שהוא מזכיר את צבע הסירופ שנתנו להם כשהיו חולים.
|
|
|
|
| . |
|
הפסיכולוגית פרופסור שלומית קרייטלר מתארת בספרה הפסיכולוגיה של האומנויות מקרה של ילדה בת שבע, שפיתחה סלידה מהצבע הסגול, מפני שאחותה לבשה שמלה סגולה בזמן תאונת דרכים קשה ששתיהן היו מעורבות בה. ילדים רבים מפתחים זיכרון חזותי שעולם הצבעים הוא חלק ממנו, ומשתמשים בצבעים, לפני כל כלי אחר, לזיהוי או למיון חפצים. שמות הצבעים אף נמנים על המושגים הראשונים שהילד לומד בבית ובגן. דוקטור נויה ספקטור, מאבחנת ומטפלת מומחית בליקויי למידה, פיתחה שיטת קריאה בצבעים המבוססת בדיוק על ההנחה הזו, ולפיה הילד זוכר את מרכיבי המילים בהתאם לצבעים שבהן נכתבו. כפי שהוסבר גם במדורים קודמים, ציורי ילדים אינם תלויי תרבות. יש ישראלים שלא יעזו לקנות פריט לבוש צהוב, כי הוא מזכיר להם את הטלאי הצהוב. בציורי ילדים, לעומת זאת, המצב שונה. כשילד מצייר רק בשחור זה לא אומר בהכרח שהוא מדוכא, לפעמים הוא פשוט אוהב את הצבע בגלל שהוא הכי חזק מכל הצבעים, וכאילו מסוגל למחוק את כולם תחתיו.
|
|
|
|
| . |
איך תדעו מה הסיבה לשימוש החוזר בצבע? לפני הכל, כדאי לבדוק האם היה זה הצבע היחיד שנשאר
[אולי כל הילדים האחרים הספיקו לקחת את הצבעים הצבעוניים]. זה אולי נשמע פשוט מכדי להיות הסיבה האמיתית, אבל לפעמים ילדים פשוט מציירים עם מה שיש. בנוסף, בגיל הרך בוחרות חלק מהגננות לחשוף את הילדים לעולם הצבעים באופן הדרגתי, כך שייתכן שכל ילדי הגן קיבלו את אותו הצבע לצייר בו. לטעמי, אגב, הדרך הזו אינה מומלצת, מכיוון ששפת הציור בכלל ושפת הצבע בפרט עשירה במשמעויות רבות ומגוונות וככל שיתאפשר לילד לבטא עצמו דרך הציור באופן חופשי ובלתי מונחה, כך ישתקפו בציוריו יותר ויותר חוויות מעולמו הפנימי.
|
|
|
|
| . |
גם למקום שבו מתבצע הציור יש חשיבות: נסו להבין האם בבית הוא מצייר אחרת מהגן, האם אצל סבא וסבתא למשל ציוריו משלבים צבעים אחרים. וכמובן שחשוב לברר האם מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה, או בציור חד פעמי.
אם הילד ממשיך לצייר באותו הצבע בהזדמנויות שונות, נסו להניח לידו צבעים אחרים. שימו לב לתגובה שלו: האם הוא מתעלם מהם, או לחלופין מנסה אותם ומעדיף לחזור לצבע המועדף עליו? התייחסו גם למשך השימוש בצבע. התקופה הוורודה-אדומה, למשל, שבה מוצף הדף בלבבות, בדרך כלל חולפת מאליה.
|
|
|
|
| . |
|
מעבר לסוגיית הצבע, יש להתייחס לרמת הציור הכללית. אם הילד מצייר בשחור ומפעיל לחץ חזק, עד כדי כך שהוא מחורר את הדף, יעיד הציור בשחור על מעצורים בתחום הרגשי, פחדים שהופנמו וחשש מביקורת. כאשר ילד אוהב צבע מסוים הוא יציף, ברוב המקרים, מרבית מציוריו בצבע זה. כאשר המצב הוא כזה, נוכל למצוא משמעויות נוספות גם מאופן השימוש בצבע.
|
|
|
|
| הצבע האדום |
|
צבע זה, הוא אחד הצבעים האהובים ביותר בקרב ילדים וילדות גם יחד. למעשה, הוא הצבע הראשון שעולה לתודעה כשמדברים על צבעים, גם בקרב מבוגרים. בציורי ילדים, הצבע האדום הנו בעל נוכחות שקשה להתעלם ממנה. הוא צבעו של הדם הזורם בעורקינו, וככזה דוחף וממריץ לעשייה. ילדים המשתמשים בו באופן עקבי, הם בדרך כלל ילדים בעלי אופי דומיננטי ומוחצן, שאוהבים להיות במרכז תשומת הלב. הם אוהבים אתגרים ותחרויות ומעדיפים כמובן, את עמדת המנצח - עבורה הם מוכנים להשקיע זמן ואנרגיה רבה. בהתנהלותם החברתית הם ישירים ובעלי כוח רצון, יודעים להשיג את מבוקשם ולא ממהרים לוותר לילדים אחרים. שימוש מוגזם בצבע זה, שכיח בקרב ילדים המגלים התנהגות תוקפנית ואגרסיבית.
|
|
|
|
| הצבע הצהוב |
|
הצבע הצהוב - שימוש רב בצבע הצהוב מסמל ילדים בעלי רגישות גבוהה הקולטים כל דבר שקורה סביבם ומושפעים מכך. ילד צהוב הוא ילד נבון וסובלני, שיגלה שובבות ושמחת חיים, אך לא יעשה צרות כמו חברו האדום. הוא קשור מאוד למשפחתו ואינו זקוק לחברת ילדים כדי למצוא עניין. הוא בעל עולם פנימי עשיר, יכולת ריכוז טובה ורצון להתנסות תוך נקיטת זהירות.
|
|
|
|
| הצבע הכחול |
|
הצבע הכחול מסמן נינוחות והתנהלות רגועה. הילדים הכחולים מתאפיינים בקשרים חברתיים רגועים והרמוניים והתקשורת שלהם עם הסביבה נעימה ובטוחה. הם דורשים הסברים הגיוניים ומסרבים לקבל תשובה בנוסח: ככה אמרתי וזהו. יש להם עולם פנימי עשיר ומגוון, אך חשוב להם לבטא את עצמם ואת רצונותיהם. שימוש מופרז בצבע הכחול יהפוך את התקשורת הנעימה לקרירה, מרוחקת ומאופקת.
|
|
|
|
| הצבע הסגול |
הצבע הסגול מאפיין ילדים בעלי דמיון ואינטואיציה מפותחת. הם דורשים התייחסות סובלנית ומתנהלים בקצב אישי המתאים להם. כבר בגיל צעיר יש להם עקרונות ואידיאלים המנחים אותם והם ידועים כאסטרונאוטים וחולמים בהקיץ.
|
|
|
|
| הצבע הירוק |
הצבע הירוק יופיע בהבלטה אצל ילדים בעלי אהבה לטבע, שאוהבים בעלי חיים ומשחק מחוץ לבית. ילדים שניחנו בהסתכלות שונה ומרעננת על מצבים, ביכולת למידה ובצורך לחופש ומרחבים.
|
|
|
|
| . |
|
למידע נוסף: www.michal-wimmer.com/book.html
|
|
|
|
|
|
