חיפוש באתר
חיפוש כתבות ומאמרים
       לארכיון כתבות
- חייזרים פשטו על מוזיאון הילדים הישראלי,חולון

- סיורים מודרכים במוזיאון הילדים הישראלי חולון 2010

- תערוכה אינטראקטיבית חדשה בשלוחת מוזיאון הילדים בחולון

- טיול בארגז הצעצועים ובגלריה לצעצועים במוזיאון הילדים הישראלי, חולון

- הזמנה לשקט - סיור ותערוכה בשפה אחרת

- דיאלוג בחשיכה בחולון 2010

- בוקר של כיף במרכז צעדים

- צעדים - מקום שאוהב קטנטנים

- תקופה רומית קדומה בעין יעל

- פארק כנרת- פארק אטרקציות לפעוטות, ילדים ובני נוער

- אבו קייק בירדן

- הפנינג בלונה פארק של עמק חפר



כתבות ומאמרים >> התפתחות הילד >> מה יותר משפיע תורשה או סביבה? / שרון צונץ
מה יותר משפיע תורשה או סביבה? / שרון צונץ
מגיל צעיר מאוד ניתן לראות הבדלים בין תינוקות. אחד שקט ורגוע, והשני חסר שקט. יש שמבלים שעות רבות בשינה, ואחרים ערניים ומתעניינים. ממה נובעים הבדלים אלה?
השאלה מה יותר משפיע - תורשה או סביבה? מעסיקה חוקרים רבים, והתשובות עליה חלוקות.

התנהגות
המשתנים המשפיעים על ההתנהגות נחלקים לחמש קבוצות:
1. משתנים ביולוגיים על רקע תורשתי [פוטנציאל שכלי ונטיות מולדות]
2. משתנים ביולוגיים שאינם על רקע תורשתי [מצבה הבריאותי של האם, סיבוכים בעת הלידה]
3. נסיונותיו של הילד בעבר, חוויות מיוחדות.
4. הסביבה המשפחתית והחברתית - דמויות משמעותיות.
5. הסביבה החברתית והתרבותית הרחבה יותר שבה הילד גדל - הערכים והנורמות.
ישנה הסכמה, שההתנהגות של הילד מתרחשת תמיד על רקע אינטראקציה בין התורשה והסביבה. כל ילד נולד עם מטען גנטי מסוים = גנוטייפ [genotype], המוצא את ביטויו בהתנהגות הגלויה = פנוטייפ [phenotype]. מן הגנוטייפ נובעים מסלולים אפשריים רבים, שיכולים לבוא לידי ביטוי בפנוטייפ. מה שיקבע את המסלול הנבחר הוא האינטראקציה בין הגנים של הילד לבין הסביבה בה גדל. מקובל היום לחשוב שהתורשה לא קובעת באופן מוחלט את ההתנהגות אלא את גבולותיה. למשל, אינטליגנציה. התורשה לא קובעת אם תהיה מנת משכל של 100 או 120, אך היא יכולה לקבוע את הטווח שאפשר לצפות לו. מה שיקבע את מימוש הפוטנציאל היא, ככל הנראה, הסביבה.

מחלות
מחלות עוברות אלינו בתורשה בשלושה אופנים:
1. דפוס תורשה דומיננטי - כשאחד ההורים לוקה במחלה [חירשות], והשני לא. הסיכויים שלילד תהיה אותה מחלה הם 50%
2. דפוס תורשה רצסיבי - כשאחד מבני הזוג או שניהם נושאים גן פגום [אך לא חולים]. הסיכויים שגם הילד יהיה נשא הם 25%.
3. דפוס תורשה מיני - הגנים הפגומים לא נמצאים ב- 22 הכרומוזומים הרגילים אלא בכרומוזום ה- 23, כרומוזום המין.

מצבים פסיכופתולוגים על רקע תורשתי:
· מחלת הפנילקטונוריה PKU- פגם תורשתי שמתבטא בליקויים בפעילות המטבולית של הגוף ואשר עלול לגרום לפיגור שכלי, היפראקטיביות, קשיים בקורדינציה והתכווציות. לגוף אין את האנזים שמפרק את הפנילאלאנין. יכול להופיע באחת מתוך 10,000 עד 20,000 לידות. בימים הראשונים לאחר הלידה נעשית בדיקה מיוחדת לאתר את המחלה, כי חשוב לתת טיפול מוקדם ככל האפשר. ניתן לגלות את המחלה כבר בבדיקת מי שפיר.
ניתן לעזור לילדים אלה על ידי דיאטה מיוחדת. גם הילדים שקיבלו דיאטה עלולים לפתח קשיי למידה, חוסר יציבות רגשית, ומנת משכל נמוכה. יתכן שזה קשור גם בחרדה ורגשות אשם של ההורים, שעלולים להשפיע על מערכת היחסים עם הילד.
· תסמונת דאון [[Down Syndrome, DS- גם כן תופעה פסיכופתולוגית על רקע תורשתי. ילדים אלה סובלים מתופעות שונות של פיגור שכלי [מנת משכל בין 40 ל- 70] ופיגור כללי בהתפתחותם. מבחינה חיצונית - מבנה מיוחד של הפנים וצורת עיניים מיוחדת. יש לכך משמעות מבחינת הדימוי של הילד בעיני הסביבה. כלפי חוץ הם נראים לעתים עליזים ונעימים, לכן חלקם נשארים בבית ולא במוסדות, ולהם בדרך כלל IQ גבוה יותר. ילדים אלה מתקשים יותר בתפקוד מילולי וחשיבה מופשטת, בתחום המעשי הם משיגים רמה גבוהה יותר. הסיבה: זהו פגם גנטי במבנה הכרומוזומים - כרומוזום נוסף בזוג מספר 21.
· טריזומיה. תסמונת זו מופיעה אצל ילד אחד מתוך 500 עד 1,000 ילדים. הסיכון עולה עם העלייה בגיל היולדת. אחרי הלידה קצב ההתפתחות נראה רגיל פחות או יותר, אך לקראת סוף השנה הראשונה, ניכרת התפתחות איטית. יש לטפל בהורים שמגלם רגשות אשם או דכאון המתבטאים בהגנת יתר או דחייה של הילד. לפעמים שוקלים ניתוח פלסטי.

תורשה וסביבה בתוך המשפחה
המחקר בתחום זה מבוסס בעיקר על שתי שיטות: מחקרי תאומים ומחקרי אימוץ.
באינטליגנציה: ככל שהקרבה המשפחתית גדולה יותר, כך רמת האינטליגנציה דומה יותר.
בתכונות אישיות: כנ'ל, אם כי קשרים פחות חזקים. נראה כי ההורים לא מעודדים אחידות בתחום זה.
פסיכופתולוגיה [מחלות נפש]: יש קשר בין מידת הקרבה המשפחתית ובין הסיכון להתפתחות מחלת נפש, כמו סכיזופרניה. אצל תאומים זהים, אם אחד סובל מסכיזופרניה, הסיכון שהשני יסבול הוא 50%. ילד להורה סכיזופרני נמצא בסיכון של בערך 10%, ואם שני ההורים חולים - 36%. הילד נולד עם מטען גנטי בעייתי, אך גם הסביבה המשפחתית הפתוגנית מאוד משפיעה. מה אם ילדים אלה גדלים במשפחה מאמצת? עדיין נמצאו חולים באותה שכיחות. נעשו גם מחקרים על ילדים נורמלים שאומצו על ידי הורים שחלו במחלה - השכיחות שלהם להיות חולים דומה לשכיחות של ילדים נורמלים במשפחות נורמליות.
הממצאים דומים לגבי דכאון: יש מרכיב גנטי חשוב ברקע, ובנוסף גורמים סביבתיים ומשפחתיים כמו הורים דכאוניים.

אז מה עושים?
כהורים, השפעתנו התורשתית על ילדנו נקבעה כבר בזמן ההפריה. כעת, עלינו לאפשר לעובר ןאחר כך לילד את הסביבה המיטיבה ביותר.
בזמן ההריון, חשוב מאוד לשמור על מצבה הבריאותי והנפשי של האם. מבחינה בריאותית יש להקפיד על תזונה נכונה וכושר גופני. מבחינה נפשית חשוב מאוד להמנע ככל שניתן ממתחים, חרדות, דכאונות וכיוצא בזה. הריון, גם אם הוא רצוי ומתוכנן, יכול לעורר שאלות וקונפליקטים רבים. ההבדלים בין גברים ונשים בכלל ובין בני הזוג בפרט מתחדדים בתקופה זו. יש נשים שמצליחות להרגיש יותר טוב אחרי שיחה עם חברה, אחרות מעדיפות בילוי מחוץ לבית או טיפולים מרגיעים. לא משנה מהי הדרך שתבחרי, העיקר שתצליחי להיות פחות מתוחה. כאן נכנס לתפקיד גם הבעל והאב לעתיד. אתה, קרוב לודאי, מכיר את אשתך, יודע מה עשוי לשמח אותה, וכיצד תוכלו להרגע יחד. ואם אינך יודע, שיחה תמיד יכולה לעזור. במקרה שקשה לכם לדבר, תמיד תוכלו לפנות לאיש מקצוע. שיפור התקשורת יקל גם בטווח המיידי, וישפר את מצבו של התינוק, וגם בטווח הארוך, על כל צרה שלא תבוא. אחרי הלידה, במיוחד אם זו לידה ראשונה, הכל נראה שונה, אחר, מפחיד ומרגש גם יחד. ההורמונים משפיעים אף הם ומצב הרוח אינו יציב. ההמלצות שהוזכרו לעיל תקפות גם עכשיו. בנוסף, יש להתחשב לא רק בזוג ההורים אלא גם בתינוק שנולד. תינוקות נבדלים זה מזה בטמפרמנט שלהם, ובמה שהם מעוררים בנו מבחינה רגשית ונפשית. עם זאת, כל הילדים זקוקים לסביבה אוהבת, בטוחה וקבועה. לא כל ההורים מרגישים שהם אוהבים את ילדם מהרגע הראשון. כמו בכל קשר אנושי, גם זה עשוי לקחת זמן. חשוב לא להילחם ברגשות שעולים, לדבר על זה [עם בני הזוג, חברים קרובים] ולנסות לראות גם את החלקים הנעימים [שקל לשכוח כשקשה]. סביבה בטוחה משמעה שגם כאשר הוא או היא עולים לנו על העצבים, עדיין יהיה מבוגר אחראי שיוכל לקחת פיקוד. לרב זו האם, אבל בהחלט חשוב לזכור שמותר, ואף רצוי, לבקש עזרה - מהבעל, מהסבתא, ממטפלת או מחברה. אפילו קניית טיטולים יכולה להיות חוויה משחררת. בסביבה קבועה הכוונה, לפחות בתחילת דרכו של התינוק, לסדר יום קבוע ככל שניתן. קביעות בזמני ארוחות/ החלפה/ טיול ושינה מקנה תחושת יציבות, בטחון ורוגע. כמובן, שכל זה אפשרי בתנאי שבני הזוג מרגישים רגועים. אין לשכוח שניתן להתייעץ במידת הצורך.

שרון צונץ - פסיכולוגית חינוכית מומחית

נושאים קשורים:



עמוד הבית  |  הוסף למועדפים  |  הפוך לדף הבית  |  אודות
תנאי שימוש ומדיניות הפרטיות |  שמות  |  פרסום באתר  |  כתוב לנו  |  שלח ידיעה ל"מה חדש"  |  RSS |  לימודים |  אינדקס
כל הזכויות שמורות: ילדים שלי  /  אינפו ערוצי מדיה ותקשורת בע"מ  /  מפ"מ Copyright © 2005 www.yeladim-sheli.co.il  All rights reserved